הדבר שהכי משמח אותי בסטודיו זה כשכלה מתקשרת ואומרת שיש לה את שמלת הכלה של אמא שלה למיחזור,
בעייני זו אחת הדרכים הנפלאות ביותר לכבד את אמא ואני אסביר בהמשך,
לפני הרבה שנים התקשרה כלה ואמרה שהיא רוצה למחזר את שמלת הכלה של אמא שלה,
אבל האמא, שעברה גירושים כואבים, מתנגדת בכל תוקף.
הצעתי לה שתבוא לפגישה עם אמא שלה ושננסה, אם נצליח, נמחזר את השמלה של אמא שלה,
ואם לא, ניצור שמלה חדשה.
לפגישה הגיעו הכלה והאם, מקסימות השתיים.
הכלה מצפה, והאם כ"כ רגילה להחזיק במה ש"הגירושים האלו עשו לה..."
תוך כדי שהוספתי בדים ושיניתי אורכים בעזרת סיכות, דיברנו...
הזכרתי לה שנכון שהגרושים היו כואבים, אבל שבהתחלה גם היה נפלא,
הזכרתי לה את שתי הבנות הנהדרות שנולדו מהחיבור הזה,
הזכרתי לה שזה חיזק אותה, שבזכות סך כל החוויות שלה היא האישה הבוגרת והחכמה שהיא היום,
ולאט לאט תוך שיחה, היא הרפתה מהכאב והחלה להיזכר גם בדברים הטובים ולהרגע לתוך הרעיון,
בסוף כמובן שמחזרנו את השמלה של האמא ויצרנו שמלה לבת, בדיוק כמו שהיא רצתה.
אחרי כמה חודשים קיבלתי מייל תודה מהאמא, שכתבה שעזרתי לה לשחרר את העבר ולהמשיך קדימה.
שנים עברו, מאז מחזרתי הרבה שמלות. בניהן גם הרבה שמלות של אמא.
ומפעם לפעם עולה שאלה, האם מערכת היחסים של ההורים שלי תעבור אלי עם השמלה?
ומה אם אני לא אוהבת את מערכת היחסים של ההורים שלי?
ולספקניות אני מסבירה שלדעתי אנחנו לא לבד בעולם הזה , לא סתם נולדנו למשפחה מסוימת,
יש לנו שם למידה כלשהי, אנחנו חלק משרשרת, בת שקיבלה מאמא, שקיבלה מסבתא, וכן הלאה...
הרבה מהתנהגויות שלנו הם לא ממש בבחירה אלא באוטומט, כמה פעמים את אומרת משהו
וחושבת "אוי ואבוי אני נשמעת כמו אמא שלי... " (ורק חכי עד שתהיי אמא בעצמך...)
הרבה מהבחירות והתגובות שלנו הן באוטומט בדיוק כמו או בדיוק ההיפך מ...
בשתי הדרכים אין בחירה, אני פועלת ככה בגלל ש... ואני רוצה להכניס את הבחירה לענין,
לעצור רגע ולבחור, לבחור בחדש, שנעשה על סמך הישן, לא מתוך התעלמות ממנו, זו למידה.
ולכן לדעתי, אם ניקח את הישן, במקרה הסימבולי הזה, את שמלת הכלה של אמא,
ותרתי משמע, נכניס בו תיקונים, שינויים, שיפורים והתאמות למי שאני עכשיו ולמי שאני רוצה להיות,
מבחירה ולא מבריחה, זו גדילה משמעותית, תיקוני תיקונים.
למידה וגדילה שמבוססות על קבלת האני והשונה, ועל אהבה לעצמי ולזולת.
לחיי בחירות ודרכים חדשות.
